כל בוקר הוא קם כמובן מאוחר כי חם במיטה - ובחוץ לו כה קר, ופתאום הוא רואה כי צריך למהר אחרת למניין שחרית - יאחר!

למניין הוא הגיע לקראת הסוף להשלים הוא צריך - וזה כלל לא טוב. מתפלל הוא מהר ובלי כוונה שוכח לפני מי הוא כרגע נמצא.

בעקבות הזמן שאיבד הזה שאיבד הוא איחר למשרד, שבו הוא עובד הוא נזכר, שבבית, הבן ביקש חתימה בעקבות אביו הוא הולך - הוא איחר לכיתה.

מר אינזמן

ספר מוסר לגיל הרך.

בינתיים הזמן הולך ונגמר לפגישת עסקים גורליים הוא הגיע - מאוחר. הבוס עצבני וכך גם המזכירה.

כך עברו השנים מלאות איחורים, וביום בהיר אחד אינגמן נרדם לעולמים…

וכשהגיע אינגמן לעולם הבא החליטו לומר לו, ובגן עדן הוא זכה…

רק חבל שאינגמן המשיך בהרגלו כן, אינגמן איחר את שעתו הגיע מאוחר לפתיחת השערים ונשאר בחוץ לעולמים…

מוסר ההשכלה כשאדם לא מתכנן את זמנו ועומד בתכנונים חולף הזמן ועובר בלי שמרגישים בו!

סוף